עבודה

מעטים הם הבוסים שמכירים את הכפוף להם עוד מתקופת התיכון, אבל כזה הוא רונן בדיחי במקרה של יובל. באותה תקופה היה רונן מנכ"ל מעוז – החברה של קיבוץ מגדל עוז. מזכירתו לצי ניר פנתה אליו באחד הימים, "לבן שלי יובל אין חשק ללמוד. אני חוששת שלא תהיה לו תעודת בגרות. במיוחד במתמטיקה אני דואגת. האם אתה מוכן ללמד אותו?" רונן נפגש עם יובל ואמר לו, "אני אדם חסר סבלנות וסובלנות לבזבוז הזמן שלי. אני מוכן ללמוד איתך בתנאי שתיקח זאת ברצינות. לא אכפת לי מה תעשה בלימודים, אבל אותי תיקח ברצינות". יובל הנהן לחיוב. השניים החלו להיפגש פעם בשבוע, יובל אכן למד ברצינות רבה ועבר את בחינות הבגרות בהצלחה.

לאחר השירות הצבאי ולימודי הכלכלה באוניברסיטה, שוב פנתה לצי לרונן בבקשה. "אתה יכול להעסיק את יובל במפעל שלנו?", היא שאלה. גם הפעם תשובתו היתה חיובית ויובל הפך לפרויקטור שיפוצים. מספר שנים לאחר מכן רונן עזב על מנת לנהל את חברת אפסילור, העוסקת בפיתוח מצברים וסוללות לצרכי ביטחון וצבא. מידי פעם היה משוחח עם לצי ובאחת הפעמים הללו היא התעניינה אם יש מקום בחברה ליובל. "הוא מחפש עכשיו עבודה", סיפרה לו.

באותה תקופה אפסילור זכתה במכרז גדול להעברת צה"ל מסוללות חד-פעמיות לנטענות. האתגר נשמע טכנולוגי ועסקי אך לא פחות מכך מבחינה שיווקית ואנושית. זאת מאחר שרוב שדרת הפיקוד בצה"ל לא רצתה סוללות נטענות. הן קל יותר לעבוד עם חד-פעמיות – משתמשים וזורקים. לא צריך לחשוב על זרם טעינה, מטענים וכיוצא בזה. לא צריך לסחוב אותן חזרה. מנגד, בסוללות נטענות נדרשים לקחת כמות קטנה יותר ועלותן בסך הכל כמובן נמוכה בהרבה. החיסכון הכספי דרמטי. רונן חיפש מישהו מתאים למשימת השכנוע המורכבת. האו זכר עד כמה יובל היה רציני בעבודתו במעוז והחליט להטיל עליו להטמיע את תורת הסוללות הנטענות בצה"ל.

במהרה גילה כי מאתגר לעבוד עם יובל, העקשן, הדעתן, אשר מאוד אוהב את ההווי הצבאי והחיילים וההיבטים העסקיים פחות חשובים לו. מעל הכל הוא חשב מה טוב ללקוח, לצה"ל, משל שכח מי משלם לו משכורת. רונן ניסה להסביר לו, "תשמע, זה לא כלכלי. אנחנו חברה עסקית וצריכים להתפרנס", ויובל ענה: "כן, אבל…". תמיד אבל.

עם השנים הבחין כמה יובל השתנה. הוא לא היה מהנדס בהכשרתו, איש טכני במהותו, אלא למד כלכלה, אבל ניחן בראש הנדסי בעל כישרון אמיתי. במהותו היה מהנדס מערכת. היתה בו תכונה שהיא מעלה יוצאת דופן – הוא הבין מה הלקוח רוצה וצריך, ומתוך למידתו ידע מה הטכנולוגיה שיכולה לתת לו את הפתרון. בהרבה מקרים הוא עשה בעצמו את הנדסת המערכת, ישב מול הלקוחות השונים ויחד איתם עיצב אותה. הסוללות הן חלק קריטי בתפקוד מערכות נטענות, לא עוד רכיב. הן משפיעות אם המערכת תעבוד וכיצד. יובל הבין זאת לעומק. הוא ליווה את תהליך הפיתוח יחד עם המהנדסים של הלקוח. שוטט באינטרנט ומצא חלופות למרכיבים שהיו אבן נגף בתהליך. שכנע כל הזמן לנסות פתרונות אחרים. בשנים האחרונות רונן הבחין בעוד שינוי אצל יובל. בתחילה כשהיה מעיר לו, יובל הווכחן הגיב באמוציונליות, לא קיבל את הדברים, אבל ככל שעבר הזמן, רונן שם לב שהוא מדבר איתו ויובל לא מתעצבן, אלא מכיל, מקבל את ההערות.

תכונה נוספת של יובל, רונן העריך מחד ותסכלה אותו מאידך. אנשי שיווק הם אופטימיים מטבעם. רואים את העולם בוורוד. תמיד בטוחים שהפוטנציאל הוא גדול פי כמה. כשהם מתארים ללקוחות המוצר, הוא לא רק עובד אלא גם שר ורוקד. מרעיפים הבטחות שמבוססות על אמת אבל לא אמת מדויקת. יובל לא היה כזה. כשכתב הצעת מחיר, רונן העיר לו: "הלקוח ביקש תיאור מדויק. שאל 'המערכת יפה?' לא צריך לענות 'יפה אבל יש שומה בצד'".

יובל השיב, "אני מסכים שיש יופי במערכת אבל…". תמיד "אבל". התעקש לומר את האמת המלאה. כשראה שגם רונן מתעקש, עשה עצמו נכנע. "אכתוב בדיוק מה שאתה אומר, אבל בתנאי אחד". הפעם תורו להציב תנאי. למד ממישהו, מהמורה לחשבון בתקופת נעוריו.

"מה התנאי?", שאל רונן.

ויובל השיב, "נכתוב כמו שאתה מציע, אבל תחתום אתה על ההצעה".

רונן כעס באותו רגע, אבל לאחר מכן חשב בהערכה, איזה יושר פנימי יש ליובל. ותכונה זו לא גרמה לו להיות גרוע במלאכתו. למעשה, בתור איש שיווק הוא הצליח מאוד, בזכות היותו שובה לב, מדביק אחרים בהתלהבות שלו, אך לא פחות מכך בגלל שלקוחותיו ידעו שאם הוא אומר משהו, האמת היא תמיד נר לרגליו.

(נכתב על ידי יניב מגל)

לאחר שנים רבות ביחידות הטכנולוגיות של צה"ל, גיורא בלום עבר להמשך הטבעי, בתעשיה האווירית כמהנדס מערכת. כעבור זמן לא רב הזדמנה לו החוויה הראשונה של התמודדות מול קבלן משנה. הוא יצא לפגישה עם חברה שמפתחת קונספט של סוללות. הוא וכמה מנהלים אחרים נסעו לבית שמש, ופגשו שם את חברת אפסילור ואת יובל ניר, שנועד ללוות אותם בתהליך הפיתוח שגיורא הפך לאחראי עליו. גיורא הרגיש בדיון הזה שתעשיה אווירית כלקוח התנהלה בצורה מבוזרת, לא מסודרת, מבולבלת. מול זה בלט יובל, שהרגיע, היה נעים, התגלה כמאוד מקצועי, השרה הרבה ביטחון וגרם להאמין לו.

ברבות הימים, כשגיורא נכנס לתפקיד מנהל פרויקט במפעל מב"ת טילים של תעשיה אווירית, היה צריך לחפש לפרויקט שלו חברה שמייצרת סוללות מתוחכמות. הוא נכנס לסיטואציה שאמרו לו בתעשיה האווירית ש"יש כמה חברות ואיתן עובדים". גיורא, שזכר את יובל, מיאן לקבל מוסכמה זו. "אני מכיר עוד חברה, את אפסילור, ורוצה לתת לה צ'אנס", קבע, "אבל נעשה זאת מסודר". לאחר בדיקה גם חבריו לעבודה ביהוד הבינו שזו חברה טובה משמעותית מהמתחרות, אבל בעיקר הוא נהנה מממשק נהדר עם יובל. מאז נרקמו ביניהם קשרים טובים. להתרשמות גיורא, הייחוד של יובל נמדד בכמה אספקטים. ראשית, כאדם מאוד קשוב, שכיף לדבר איתו, גם בלי קשר לפן המקצועי. מישהו שמבין את הצד השני, שהלב שלו פתוח, נעים במיוחד, ומעבר לזה מאוד מקצועי.

הפן הנוסף הוא של האמת. מישהו שיגיד אותה לאשורה, בלי פילטרים ופוליטיקה. הדבר גרם לגיורא לסמוך עליו מאוד ולהאמין בו. בגללו גם בחר באפסילור לפרויקט ענק, שהיום תעשיה אווירית נמצאת במסירות הראשונות שלו והאדריכל של הפתרון היה יובל. מדובר בלב הפרויקט. כשמפתחים כלי טיס מונע חשמלי, הסוללה היא במרכז המערכת מאחר שהיא גוזרת את הטווח, הגובה, הביצועים וכיוצא באלה, ומכאן היה חשוב לבחור נכון, אבל בעיקר היתה ההסתמכות של גיורא על יובל כאוטוריטה, כמישהו שנכון להקשיב לו. מאז בסקרי התייעצויות הנדסה גיורא לא היה שקט עד שיובל נכנס לחדר ואמר לו מה אפשרי ומה לא.

הם ניהלו משא ומתן והכל תמיד נפתר בין שניהם. נוצר אמון הדדי מאוד גבוה. את העסקאות סגר גיורא מול יובל למרות שיכול היה לעשות זאת מול שלושה גורמים אחרים. רק כשיובל אמר לו מה הוא יכול ומה לא, גיורא הכריע, מאחר שהוא ומנהלים אחרים מתעשיה אווירית סמכו עליו מאוד.

בתוך כל האמת הכללית המתוארת היו גם סיטואציות גורליות. כדי להבשיל עסקה חשובה אחת, גיורא נדרש לנסוע בבהילות ללקוח, לשכנעו. הוא ביקש מיובל להכין לו חומר. היה זה במוצאי שבת כשפנה אליו, משל היה אחד מהעובדים הכפופים לו, דבר שאינו מקובל בהתחשב בכך שיובל עבד בחברה אחרת. יובל יכול היה לומר "אל תגזים", וכך כנראה היו מגיבים הרוב במקומו. אלא שהוא נהג אחרת. הבין עד כמה המצב חשוב לגיורא והתיישב ללילה עם מעט שינה שבסופו הכין מה שנדרש. הוא גם סייע לגיורא להתכונן לפגישה ותדרך אותו בשיחת וידיאו בהיותו בחו"ל לקראת הפגישה עם הלקוח. זו התנהגות שמקובלת עם שותף, לא כספק מחברה אחרת, התפעל גיורא, אך סיכם לעצמו, יובל עשוי מזן אחר. תמיד ההתייעצויות עימו התנהלו בערב המאוחר. גיורא כפה עצמו עליו, והוא תמיד היה קשוב, תמיד עם חיוך, מנומס, ובעיקר לבבי.

כך נרקמו הקשרים. לא רק מצד גיורא, אלא ההערכה ליובל חלחלה הלאה לכל המהנדסים סביב שהיו במגע עימו וגם עם מנהל הפרויקט שהחליף את גיורא נותר קשר דומה. אם יובל אמר משהו, סמכו עליו שאלה פני הדברים.

גם בזמן המלחמה גיורא דיבר איתו, כשנדרש להתייעץ על דבר מה. פעם אמר שהוא לא זמין, אך כשיצא לחופשה ובא לשבוע לעבודה, הוא נתן קשב ועזר לגיורא בעוד משהו. איתר את הטכנולוגיה הקיימת ואז גיורא והמהנדסים שאיתו פנו אליו לשפר אותה. גם הכין לגיורא סקר שוק על הפיתוחים החדשניים ביותר ובהתאם ישבו לבצע מקצה שיפורים למוצר.

מעבר לאובדן האנושי, נפילתו בקרב בעזה היתה עבור האנשים בתעשיה האווירית אובדן כבד מבחינה מקצועית. לגיורא אין ספק שאם היה בחיים, זמן העבודה היה מתקצר פי עשר.

לאחר מותו, גיורא פגש את משפחתו. אז גילה בשיחה איתם שיובל למד כלכלה. הוא נדהם. לפי ההיכרות המקצועית עימו סברו כולם בתעשיה האווירית שהוא לא סתם מהנדס אלא דוקטור להנדסה.

(נכתב על ידי יניב מגל)